התלבטתי אם לקרא לפוסט הזה אתיקה, או נימוס, אבל הרבה פעמים בשבילים אני פוגש רוכבים ללא שמץ של כבוד לזולת, ואני בטוח ששמץ של ידע באתיקה של רוכבי אופניים – וכן, אתיקה כזו קיימת, לא רק בארץ, והיא נוצרה אחרי שנים של נסיון ורכיבה בשטח.
אז מה זה אומר – האם חייבים לקיים? ברור שלא, זה לא חוק. האם צריך לכעוס על מי שלא פועל לפי ה"ספר"? לא, לא כולם מודעים. זוהי אתיקה בהתנדבות. אבל אולי אם יותר אנשים יכירו ויפעלו לפיה, הרכיבה בשבילים תהיה נעימה יותר לכולנו.
- זכות קדימה לעולים – תמיד. לא משנה איזה מסלול DOWNHILL לקחתם. לא משנה כמה מהירים הייתם ואיזה בעסה לעצור ולהתחיל מאפס אח"כ. מישהו עולה באותו סינגל – אתם צריכים לעצור.
- לא עוצרים ועומדים על הסינגל – שוב לא משנה למה. מי שמולכם עצר ואתם הייתם חייבים גם, כואב הלב. זוזו ותנו צ'אנס לאחרים. מישהו נפל ואתם חייבים לרוץ אליו – כל הכבוד! – רק שימו את האופניים בצד ולא על הסינגל. והכי חשוב – עצרתם להסתכל על הנוף או לאכול כריך? בטח שלו על הסינגל!
- לא זורקים עטיפות אוכל, פנימיות, וכל זבל שאתם יכולים לחשוב עליו – בשביל שבו רכבתם.
- אם הגעתם למסלול שמישהו אחר טרח ועשה, אל תשנו אותו. אם משהו קשה לכם מדי, אל תכנסו לסינגל. תנו כבוד למי שעב קשה כדי ליצור את הסינגל. במיוחד אם מה שקשה לכם הוא משהו טיבעי, כמו סלע, גזע, וכדומה. ואם אנחנו כבר בקטע של כבוד ליוצרי הסינגל – תנו למי שיתר את הסינגל לקרוא לו בשם, אל "תגנבו" את הכבוד הזה.
- צריך להמנע מבלימה עם הברקס האחורי בסינגלים – זה הורס את הרכיבה. לפעמים קשה להמנע, אבל בטח אל תעשו ברקס (חרק'ה) בכוונה למרות אתם בטוחים שזה מגניב לאללה.
Related posts:
אתיקה של אופניים.
כמות הרוכבים עלתה שזה מעולה אבל לא לכולם היה מאסטר טוב ולא כולם אוהבים להשתלב.
אני זוכרת שרק התחלתי לרכב נדהמתי מאחוות רוכבי האופנים זה לזה. בהתחלה היה לי קצת מוזר שזרים אומרים שלום אחד לשני כאשר חולפים האחד מול השני (בהנחה שלא עוברת כל דקה קבוצה) וכמובן שמיד התחלתי לומר מיד לברך לשלום בעצמי.
חוץ מהשלום לרוכב לא מוכר. תמיד רוכבים היו עוצרים ליד רוכבים שעצרו בצד הדרך (סתם לנוח או בגלל בעיות טכניות ) לשאול אם הכל בסדר, אם צריכים משהו..
היום זה טיפה השתנה
לכן לעיתים ניתן להתקל ברוכבים שחולפים על פנייך בלי לשאול אם הכל בסדר גם שאתה נראה לא בסדר
אבל רוב הרוכבים עדין אנשים טובים מאד