כמעט ולא כתבתי בזמן שהיינו כאן, אבל מעבר למה שכתבתי בהתחלה, באמת לא היה הרבה מה להוסיף באופן כללי (ולא לחובבי הז‘אנר, שקיבלט איזה שניים שלושה אימיילים נלהבים). הרבה אופניים, ריצה, הרגעות ופשוט.. מושלם.
כמעט. אורית שברה את הרגל לפני שבוע, מה ששינה את התוכניות קצת (אבל לא יותר מדי..). היא כמובן לא יכלה לרכב\לרוץ, אז התחלנו כל בוקר בקפה, קצת קריאה, רכיבה, מפגש נוסף, צהריים אם בא, רכיבה, בית מלון, ריצה, ארוחת ערב.. מעין שיגרה שכזו.
על הרכיבות קשה לי לכתוב ולהשאר בכורסא. מדהים כאן. לא ממש מה שציפיתי, אבל עדיין מדהים. כמובן שרכיבה לבד לא נותנת לי למלא את הפוטנציאל הקיים כאן, כי בכל זאת לא ממש כייף להתרסק על ההר כשאתה לבד ומי יודע מי יחפש אותך ומתי. אבל לאט לאט התרגלתי והתחלתי ללחוץ על הגבולות.
התשלום, כרגיל, לא היה רחוק. דווקא הזמנתי אקסטרא מגנים וכו‘, אבל הם הגיעו ב15 אחה“צ, ואני התרסקתי כבר ב12.. 
לא משהו מטורף (גילגול נינג‘ה מ2 מ‘, בקטנה.. המגן והקסדה קיבלו את הרוב), אבל בנפילות האלו שורש כף היד תמיד מוצא את דרכו לעצור את הנפילה. אח“כ גם גיליתי שהוא עצר אותה כ“כ טוב – כל הכידון שלי התעקם.. בכל מקרה, יומיים מנוחה וחזרתי לענינים, אבל בזהירות. ההתרסקות שלי, השבר של אורית.. פשוט מפחיד מדי. אז סתם רכבתי ונהנתי.
בביטוח היו ממש סבבה. אם משהו קורה לכם תתקשרו קודם כל אליהם. נשיתי להשיג טיסה חזרה דרך הסוכן אבל הוא לא ממש הצליח וזה עמד לעלות הרבה כסף. הביטוח השיג טיסה מצוינת, ואורית טטוס ביזנס. נראה מה יהיה עלי.. אבל אני ממש סמח בשבילה.. חוץ מהקטע של הרגל.. זה מה שנקרא לחזור בסטייל.
אז מחר, 11:45, אם לא יהיו בעיות מיוחדות.. אנחנו בדרך חזרה. הכל ארוז, המשקל בשמיים (ועדיין לא קיבלנו אישור לאקסטרא), ואורית צריכה לקבל זריקה לדילול דם. ננסה לקבל אותה בJFK. אי אפשר כאן (רחוק מדי מזמן הטיסה) ובסיאטל אין שירותי רפואה. שש שעות טיסה, מנוחה, 10 שעות טיסה.. ואנחנו בבית.
מישהו רוכב ביום שבת בבוקר? דווקא בא לי..
מתגעגע לכולם..
אין כתבות קשורות
