שתי הפתעות ביום אחד 
הסרט ה-מ-ד-ה-י-ם על הפרה המתה מוכן:
וגם כתבה יפה על האירוע במגזין אופניים.. עם ציטוט וארוך שלי:
הרבה פעמים עוצרים אותי בשבילים ושואלים אותי למה. יש כל מיני גירסאות לשאלה הזו, חלקן מנומסות, חלקן מחפשות תשובה, חלקן בצחוק וחלקן ממש מופתעות. למה ללכת הפוך מהטכנולוגיה, רחוק מהילוכים שעוזרים לנו לרכוב בקלות, למה להוריד את הבולם האחורי (ולפעמים גם את הקדמי) ולחזור כמה שנים טובות אחורה, לאופניים שקצת קשה לחשוב עליהםם במובן של שטח אמיתי, עם עליות רצחניות, סלעים, סינגלים מטריפים?
יש לי די הרבה תשובות רציניות לענין. על השיפור בכושר, על השיפור בטכניקת הרכיבה, רכיבה שנותנת לי להשתפר כרוכב גם ברכיבות הטכניות ביותר, להיות יעיל יותר, מהיר, גם בעליות וגם בירידות. אני יכול להמשיך בזה שעות.
אבל האמת שהתשובה שונה. זה השקט של הרכיבה, המינימליות, הראש – כשאני רוכב סינגל ספיד זה רק אני והאופניים. זה התחיל לאט, ולא ממש הבנתי את זה. הפסקתי לשים רצועה ושעון דופק: לכאורה, דבר קטן. לא ממש ידעתי למה עשיתי את זה, פשוט הרגיש נכון. ופתאום פחות סופר קילומטרים, ולא בוחן עליות על פי הקושי, הזוית, הטכניקה. זו רק הדרך, עוד מסלול בדרך לעוד מסלול. כשאני על האופניים, זה כמו חלום – חיבור אולטימטיבי של הראש, הגוף, והמכונה, וכולם זה אני. זה קורה רק על סינגל ספיד, למרות שלפעמים (לעיתים רחוקות יותר ויותר) אני רוכב על הילוכים. זה לא שאני משוגע – הילוכים עוזרים. הם קלים יותר, הם מועילים, והם עובדים. אבל זה לא בשבילי. בשבילי,
one is all you need/
אין כתבות קשורות
פעם כתבת: אני שמש. (עדין אצלי), ועכשו אתה קרוב לשם.סע בזהירות.