מריץ את החיים

רשמית, אולטרה מרתון הוא כל מרוץ (ריצה) של יותר מ42.195 מ'. אז רשמית, רצתי את האולטרה הראשון שלי בקטנה, אבל רשמי זה רשמי.

אבל צריך להתחיל בהתחלה. ככה נהוג. המרתון הירוק, שנברא ונוצר ע"י ראובן מילמן (הפרופיל בתפוז), טריאתלט, מאמן קבוצת יעדים, וחבר מאז הישראמן. כמו תחרויות רבות לאחרונה, ראובן הרים משהו שהוא האמין בו, והגיע מכל הלב – ולכן (לדעתי) התוצאות נראו בשטח – מרוץ במסלול מדהים (גם יפה, גם שטוח), מתוקתק (הרבה תחנות תזונה, מיים ואיזוטוני כמעט בכולן, לא נגמר, בננות, תמרים, חטיפים..), הכל עובד כמו שצריך. באותה צורה שאתגר הפרה והאמריקן קלאסיק באו מאותו מקום. כמובן שהחסרון, מיעוט משתתפים, גם בולט, אבל במקרה הזה, אפילו שזינקו למרתון המלא רק 40-50 אנשים, ההרגשה היתה פחות בודדת ממרתון טבריה, אליו זינקו 1000.

המסלול המלא כלל סיבוב אחד בתוך המסלול. זאת אומרת שרצנו עד נקודת הקצה, הסתובבנו, רצנו לנקודה באמצע המסלול, חזרנו שוב לנקודת הקצה ורצנו חזרה לכל הדרך. בשלב הזה היה בחור צעיר שכל מטרתו במרתון היתה לומר לאנשים להסתובב.. כנראה שזה לא היה תפקיד קל כמו שזה נשמע.. והוא שכח.

From Green Marathon

בערך קילומטר אחרי הנקודה הזו, הבנתי שטעיתי. הסתובבתי ורצתי חזרה. הבנתי שאני הולך לרוץ קצת יותר ממרתון היום, אבל הרגשתי טוב, חזק, והתחשק לי ללכת עד הסוף. רוח הקומונה, שאף פעם לא מוותרים, פעמה. לא היה מצב אחר.

אבל כמו שאמרתי, צריך להתחיל ממהתחלה. את המרתון הזה תכננתי לעשות בקלות, מרתון התאוששות, אם אפשר לקרא לזה כך. ביום שישי סבלתי, נהנתי, ולבסוף פרשתי אחרי קצת יותר מ9 שעות ו135 ק"מ מהאמריקן סנצ'ורי – ואחרי יום התאוששות זריז, אני על קו הזינוק של המרתון המלא. השקמה ב3:30, אני אוסף את איתמר שילווה אותי במירוץ ב4:00, וב4:30 אנחנו כבר במקום. אני רואה את איתמר מאושר שיש קפה (שחור, עם מיים חמים ולא רותחים, אבל זה 4:30 בבוקר, למי אכפת), ולאט לאט הוא מתאפס על עצמו. איתמר רץ מרתון ראשון בטבריה לפני כמה שנים, תכנן לרוץ גם את הקרוב אבל זה לא יצא, והוא שינה את התוכנית למרתון תל אביב באפריל 2009, נראה לי שלהיות כאן היום יעזור לו במוטיבציה – זה פשוט עושה את לראות תחרות, אנשים שמחים ומבצעים אחרי שעות, ימים, שבועות וחודשים של תכנון. בצורה אוטומטית אתה פשוט רוצה גם.

From Green Marathon

אני עושה ריצת חימום על הנעליים החדשות שלי, עוד טעות שלא היתה אמורה לקרות אבל רצף התחרויות לא אפשר לי משהו אחר – וליתר ביטחון איתמר סוחב לי עוד זוג נעליים מוכר בתיק. ריצת החימום קשה לי – אני על דופק 160 בקצב של 6:30 דקות לקילומטר. ברור שהשרירים כואבים. זה הולך להיות קשה, ואני מחליט פשוט לא לחשוב על זה. אני ארוץ על דופק, לא קצב, עד 150. איטי מספיק בשביל לא לסבול, בשביל שהקיבה שלי תוכל לעכל בקלות, ופשוט לקוות שזה לא ייקח יותר מדי זמן.

הזינוק מתאחר בגלל אישורי משטרה, ולבסוף אנחנו מזנקים רק ב6:15 בערך. קצת חבל, ונשלם על זה בחום בסוף המירוץ. מבחינתי בזמן הזה אני מתחמם עוד קצת, פוגש כמה אנשים שלא ראיתי הרבה זמן, בעיקר מתחום האופניים והטריאתלון, ובגדול, נרגע לאט לאט. זה עוזר, כי כשהזינוק כבר מגיע, הגוף לא מאכזב אותי – דופק נמוך, קצב סביר, ואני על 140-150 בקצב של 5 דקות לקילומטר. מתפלל שזה יחזיק ופשוט רץ קדימה.

From Green Marathon

בתחרות הזו ניסיתי כמה דברים חדשים. אמרתי, אם כבר אני לוקח סיכון אז כבר נלך על הכל. המרתונים העיקריים השנה יהיו מרתון טבריה והמרתון של האישברזל, וזו ההזדמנות שלי להתנסות.

דבר ראשון, לראשונה אני רץ עם מוזיקה. תמיד רציתי להיות בתוך החוויה, להתרכז בתחרות, באנשים, בריצה, ורצתי בלי. הפעם רציתי לנסות. איזו הצלחה. המוזיקה המוכרת מהימונים סוחבת אותי הלאה והלאה. פה ושם שירים ספציפיים פשוט מרימים אותי ברגעים קשים. אין מצב שאני רץ מרתון נוסף בלי האוספים שלי.

דבר שני, תזונה. הכנתי את הכל כמו שאני מכיר ויודע אבל עקב האירגון המופתי ניסיתי משהו חדש: רק איזוטוני שחולק באירוע, עם יותר מיים בין לבין (כדי לעזור לקיבה), ובלי ג'לים – רק בננות ותמרים. נראה לי שאכלתי משהו כמו 4-5 בננות סך הכל – וגם כאן – הצלחה. לא היו יותר מדי בעיות בקיבה, הגוף סחב יופי., ולא היה קיר. יורם (הפרופסור) תמיד המליץ על בננות. אני שמח שניסיתי, זה פשוט עובד.

דבר שלישי, קצב. תמיד דיברתי על זה, הפעם ממש ביצעתי. הדופק שלי לא עלה על 155 (לזמן מוגזם). אפשר לראות שעם הזמן הדופק קצת עלה (גם נהיה יותר חם) והקצב ירד.. אבל בסה"כ, הממוצע היה 154,  והקצב 5:13 דקות לקילומטר (11.6 קמ"ש):

הדבר החשוב ביותר בכל ההתנסות הזו היתה ההרגשה שאני עושה משהו טוב באימונים שלי. מעולם, בכל 5 המרתונים הקודמים שלי, לא הרגשתי טוב וחזק כל כך. היה קשה, לא יכולתי להרים את הדופק, אבל הייתי מוכן. ידעתי שאני יכול לעשות את זה בקלות וידעתי שאני לא אשבר. לא היה קיר, לא היה כאב מיוחד. אמנם לא ניסיתי להגיע לאיזה שיא, ולא הייתי קרוב לקצה, אבל זו גם שיטה. נראה לי שהריצות הארוכות מאוד באימונים דווקא הוכיחו את עצמן – יותר מאשר "לשמור על עצמי" ולא לרוץ ארוכות מדי. ההכנה הנפשית והפיזית היו שוות, במקרה שלי (כמובן שלא נפצעתי, שזה הסיכון בריצות ארוכות מדי באימונים, ואם הייתי נפצע אולי הייתי חושב אחרת).

סה"כ, נראה לי שללא התוספת הנחמדה של המרחק, והעייפות מיום שישי, הייתי בקלות יורד מה3:30. ככה, סיימתי ב3:47:50, סה"כ 43.7 ק"מ.

התמונה החביבה עלי מהמסלול, אני, איתמר והנחל:

From Green Marathon

נראה לי שאולי כדאי לי לשנות קצת את תנוחת הריצה להשען טיפה יותר קדימה, לקח לאימונים הבאים.

אה, ובגלל שכולם שואלים. הגעתי מקום 11 מתוך 26, שני החבר'ה שלפני הגיעו עד 2 דקות לפני (ז"א שללא האירוך שלי הייתי לפניהם ללא ספק) – השלישי כבר היה 9 דקות לפני, אולי הייתי מצליח לעקוף ואולי לא. לא ברור לי למה לכולם המיקום חשוב כל כך אבל הנה.

מפת המירוץ:

View Larger Map

Related posts:

1. מרתון טבריה ה32 – 2009 – חוסר מזל ושיא אישי :)
2. לרוץ 80 ק”מ
3. תוכנית מרוצים, 2008-2009