מריץ את החיים

יושב מול האגם בכיסא נדנדה, בגובה 8500 רגל (כמעט 3000מ‘), ובחוץ נעים עם רק 26 מעלות. נראה שהחום עוקב אחרינו מזרחה.

אני חושב על הפתעות, על דברים שקורים כשאתה לא מצפה להם ולהיכן שהם מובילים אותך. אני משער שזה תמיד כך, בחיים ה“רגילים“ אך במיוחד שמים לב לכך כשמטיילים. לפתע משהו מושך את תשומת לבך ומשנה לך את הטיול, או שאתה עייף ועוצר בפארק המקומי ומוצא משהו חדש.

אתמול הגענו לשערי YELLOWSTONE PARK והתברר שהכביש שלנו סגור בין 20:00 ל8:00. עשינו U וחזרנו למוטל הראשון שנקרה על דרכנו – ממש מחוץ לעיירה קודי, שאותה עברנו לפני מספר מיילים, עיירה שכאילו קוראת מערב פרוע, מחודש כמובן. כביש ארוך בין חנויות, הרבה אוכל מקסיקני, לכולם כובעי קאובויים על הראש. מיותר לציין את הקאונטרי השולט ברדיו. בכל הימים האחרונים זה היה בעיקר זה.

שאלתי את בעל המקום אם יש משהו לעשות כאן הלילה והוא אמר ש“ברור, יש כל ערב רודיאו מעבר לכביש“. וואי, דווקא מגניב. חוויה שרובנו ראינו בטלויזיה, רכיבה על סוסים פראיים, רכיבה מהירה על סוסים בין חביות (סללום..), משחקים של ילדים, הליצן של הרודיאו (שדווקא היה די מצחיק), וכמובן הטופ – רכיבה על שוורים. כל הבלגן, כל הצעקות, האנשים והדמויות, הבירות והנקניקיות, זה פשוט מרגיש שונה כשאתה ממש שם. והנה כל זה במקרה, כי הכביש מולנו היה סגור.

אז מה עוצר בעדינו לרוב, ביום יום או בטיול, לקום ולעשות? לדעתי האויב הגדול של השינוי בחיים, של להגיע הביתה כשעייפים ובכל זאת לצאת לראות משהו חדש, לנסות קורס, לקום בבוקר ולטייל או לארגן פגישה לחבר‘ה.. לעצור בכביש כדי לראות סתם נוף, לצלם או לקרא את ההיסטוריה של המקום, לצאת בערב לפאב המקומי ולדבר עם אנשים וכו‘.. זו העצלנות. זו תכונה אכזרית ופוגעת, כמעט ללא יתרון. לרוב התכונות הרעות יש יתרונות – כעס כהגנה או התקפה, קנאה יכולה להוביל למעשים, וכו‘. אבל עצלנות (ואולי צרות עין) היא פשוט מיותרת ונוראית, לדעתי, בחיים. ועדיין, היא מופיעה אצל רובנו כמעט מדי יום ביומו. משפטים כמו ”אין לי אנרגיה היום“ פשוט לא נכונים, אם חושבים על זה -
על איזו אנרגיה שאזלה אנשים מדברים? האם זה שדיברת כל היום עם אנשים (לדוגמא) ממש העלימה משהו ממך, או שזה הכל בראש?

ובכל זאת, מתי -כן- עוצרים רגע ונחים? נותנים לנפש להירגע ולחלום בהקיץ?

מה למדתי היום?

נהג נוהג בכביש ומגיע לתמרור עצור, מאט וממשיך בדרכו. עוצר אותו שוטר, ואומר ”אדוני, לא עצרת בתמרור העצור שהיה בתחילת הכביש“. הנהג עונה ”אבל האטתי וראיתי שאין רכבים, ורק אז המשכתי“. שואל אותו השוטר ”אדוני מבין את ההבדל בין לעצור ולהאט?“, והנהג כמובן עונה ”בוודאי, אבל הם קרובים מספיק ואני ממש האטתי“. השוטר חושב, פותח את הדלת של הנהג, שולף אותו החוצה ומתחיל להרביץ לו כאילו אין מחר. תוך כדי הוא שואל ”ועכשיו אדוני, האם תרצה שאעצור את המכות או רק להאיט אותן?“

צריך להחריז מלמחמה על עצלות.
צריך לזכור את כל זה כשהטיול יגמר.
ייאומינג יפיפייה.

אין כתבות קשורות