החום הכבד מפיל. נופים עוברים ומשתנים אבל פשוט לא בא לנו לעצור, כי חם מדי. היום החום מגיע לשיא חדש וראינו כבר 42 מעלות. בתקווה שבהרים (ועוד כמה ימים..) המצב ישתפר, אנחנו פשוט לוחצים על הדוושה ועוברים את רוב מערב נברסקה ביום אחד. יוצאים בצפון לכיוון דרום דקוטה, כדי לראות את הר רשמור,דווקא די מגניב.
נחמד גם שיש הרים וגבהות סוף סוף. לא שהחום יורד ביחס הפוך לגובה ולהצפנה, כמו שציפיתי. למעשה, מאוחר יותר שמעתי ברדיו שאישה מתה מחום היום באחד המסלולים, לא בגלל שהיא נאבדה או משהו – פשוט כי היה חם מדי. איזו זוועה.
כל איזור הגבעות השחורות כאילו יצא מתוך מערבונים של צפון אמריקה (או יותר נכון, מערבונים של צפון אמריקה יצאו מכאן). מקומות שנקראים BAD LANDS, DRY CREEK, GOLD RUN, CUSTER וכו‘.
אחרי רשמור אנחנו מוצאים בג‘יפי חנות אופניים קרובה ומגיעים אליה. המוכר נחמד, רוכב XC וSS (מונחי אופניים, מצטער..), מסביר לנו על עשרות המסלולים בסביבה, בהתלהבות אמריקאית רגילה. בכלל שמתי לב שהרצון לעזור כאן לפעמים פשוט מטורף. עצרנו במוטל שהיה מלא ובעלת המקום התקשרה בשבילנו לשני מקומות לברר אפשרות להשאר ומחירים. כנ“ל גם המוכרת בבית הקפה, אחרי ששאלתי אם היא מכירה משהו זול באיזור. בכל מקרה, נראה שזה מקום טוב, מצאנו מוטל זול יחסית (65$), והחלטנו להשאר. המוטל ריק אז הבעלים נותן לנו להשאר בכל חדר שנרצה, ואנחנו כמובן לוקחים את החדר היקר ביותר. למה לא.
הבעיה כשכל כך חם בחוץ היא שלמעשה לא בא לנו להשאר באף מקום. מכיוון שהיציאה מהמלון היא לרוב ב10:00 או 11:00, אז יש לנו בערך מ6:00 עד 9:00 לרכב, לחזור מהר ולהתארגן, או להשאר יום נוסף בחום שלא מאפשר לזוז בכלל אחרי 11:00 בבוקר. די באסה, אז נראה לנו שעדיף לנצל את הימים האלה לנסיעה, עד שהחום ירד קצת (המקומיים אומרים שהחום הזה אינו רגיל בכלל, אז כמה זמן הוא יכול להמשך?), ומסלולים מדהימים תמיד יהיו בהמשך.
אז הנה אנחנו שוב בדרך, אחרי פיט סטופ בבית הקפה המקומי וקצת אינטרנט.
מה למדתי היום?
בארץ יש לחימה ולא מלחמה
אין מקום, קטן ככל שיהיה בצפון מרכז ארה“ב, שאין לו מגרש בייסבול
”הידעת? אם תהפוך את התחתונים שלך לצד האחר, תוכל ללבוש אותם שוב… לעוד חמישה ימים!“ (מתוך רדיו מקומי..)
אין כתבות קשורות
