פאיירי (FAIRY) – נברסקה
אחחח. כמה מרחבים. הערבות של נברסקה. שטחים אין סופיים של ירוק, בעיקר תירס, איזורי מרעה, וכאלה. יסלחו לי אוהבי המרחבים הפתוחים, אבל.. איזה שיעמום.
אם חשבנו שאילנוי ואייוה שוממים.. נברסקה הצפונית יכולה ללמד אותן עוד איה שיעור אחד או שניים. על אספרסו אין מה לדבר בכלל (כמה נוברישים אנחנו יכולים להיות? די הרבה). אז ריצה של בוקר, קפה זריז ונסיעה ארוכה ארוכה. מתברר שלא רחוק מהגבול הצפוני של נברסקה, או בגבול הדרומי של דקוטה הדרומית
(SOUTH DAKOTA) נמצאות הגבעות השחורות ושם נמצא הר רשמור. למרות שג‘יפי לא מוצאת אותו, זה הכיוון שלנו. נקווה שנגיע לשם היום.
כמו שמוסכניק שעצרנו אצלו לטיפול זריז אמר, ”מה שאני אוהב כאן זה שלפחות אין לנו נחשים, כי החורף הקפוא הורג את רובם“. יופי.
אה, ושוב היו סכנות לטורנדו, סופות רעמים קשות וכו‘. סבבה בנברסקה.
אורית כמעט לא מצליחה לנהוג – הכבישים המתמשכים פשוט מרדימים אותנ תוך דקות, אז אני מוצא את עצמי נוהג 6-7 שעות. פצצה בנברסקה.
אין כתבות קשורות
