מריץ את החיים

להיות איש ברזל

1 בדצמבר 2008 מאת: ליאור

תגובות

12 תגובות על ”להיות איש ברזל“

1. מאת orit hashay:

   2 בדצמבר 2008 בשעה 9:39

   שאני אהיה גדולה אני גם אהיה איש(ה) ברזל!
2. מאת גורדון:

   2 בדצמבר 2008 בשעה 18:20

   עכשיו מה שחסר לך, איש ברזל יקר, זאת שלדת ברזל אחת (שישלים לסט), הילוך אחד (כי שנינו יודעים שלא צריך יותר) ונאבת פיקסי אחת…
   וזהו, אתה מושלם.
3. מאת Tamir:

   3 בדצמבר 2008 בשעה 9:08

   אחי כמה שאתה צודק
   אני יודע את זה רק שאצלי זה הפוך לקום מוקדם בבוקר שממש חושך וקר
   להדליק פנס ולרכב לבד בחושך בראש ציפור
4. מאת איתמר:

   3 בדצמבר 2008 בשעה 16:22

   הערת "הפסיכולוג" -
   אני לא אוהב מה שיכול להשמע כמו הגדרה עצמית לפי מה שאנחנו בוחרים לעשות. (למה הו' נראה כמו ז' ?), כיום אתה בוחר להתאמן קשה, בתקופה אחרת בחייך תבחר משהו אחר – צריך להזהר שזו לא תהיה ההגדרה של אדם כאדם.

   מה יהיה אם אדם שמתאמן ומצב בריאותו יוביל אותו לעזיבה של הספורט? זהותו תהיה "פצוע", "נחה", "חסר זהות" ?

   אתה גם ישן, אז אתה ישנן? או אכלן כי אתה אוכל ?

   בקיצור, אני סתם מקנא, הלוואי עלי חלקיק מהנחישות שלך.

   
5. מאת אופיר:

   3 בדצמבר 2008 בשעה 17:09

   keep on dude !!!
   אתה מקור להשראה

   (וגם להשרייה… של כביסה )
6. מאת ליאור:

   3 בדצמבר 2008 בשעה 17:34

   @איתמר: אבל ברור שאנחנו מוגדרים לפי מה שאנחנו עושים.. אלא מה?

   מה שכן, הגדרה היא דבר זורם, היום אתה איש ברזל, מחר פסיכולוג, לי אין בעיה עם זה. האמת, שבזמנים שאני לא מתאמן לטריאתלון מכל סוג, אני לא מרגיש או מגדיר עצמי כטריאתלט.. אפילו שלפעמים אנשים אומרים לי שאני כן..
7. מאת septAA:

   4 בדצמבר 2008 בשעה 5:20

   אחשלו – רוצה לשדרג מברזל לסקנדיום ?
   תוסיף למשוואה שתחיה ילדים ומשכנתא…
   ואז נוכל לאמר לך WELCOME TO THE CLUB
8. מאת septAA:

   4 בדצמבר 2008 בשעה 15:54

   רוצה לשדרג מברזל לטיטניום ?
   ילדים ומשכתנתא יעשו את זה עבורך…
9. מאת דגנית:

   6 בדצמבר 2008 בשעה 19:00

   ליאור,
   לדעתי עצם האימון, העמידה מול קירות, מיכשולים פיזיים ומנטליים, הקשיים והיכולת שלך לצאת החוצה לאימון, אפילו שזה הדבר האחרון בעולם שמתחשמק לך לעשות עכשיו, לדעתי אלו הם המרכיבים האמיתיים שהופכים אותך לאיש ברזל, לא הציפייה של אנשים שתעשה את זה, לא הצורך שלך להוכיח משהו, לא הקומבינציה של 180 ק"מ אופניים, ריצת מרתון ושחייה של 3 ק"מ- זה הכל פיזי, ההצלחה או הכישלון טמונים ברובם (לדעתי) במחשבה, בהכנה המנטאלית לקראת התחרות והסבל… אין ספק שהתקופה הזו נותנת לך אפשרות לראות את העולם מפרספקטיבה אחרת (לזמן מוגבל כמובן!) תנצל את התקופה הזו, זה הזמן שלך.

   כל הכבוד על כוח רצון האדיר,

   דגנית
10. מאת ליאור:

    6 בדצמבר 2008 בשעה 22:56

    @דגנית תודה מענין איך הפעם השנייה תהיה יחסית לראשונה – אתגר גדול יותר או פחות..
11. מאת op:

    7 בדצמבר 2008 בשעה 20:42

    נכון, אתה איש הברזל. ואני ירוקה מקנאה לפעמים. אבל מתי תפסיק להיות כזה שחצן??
12. מאת ליאור:

    8 בדצמבר 2008 בשעה 11:41

    @op מה, באמת?