לרכיבות יש מחשבות. לא חוקים, לא משהו בסלע, לא משהו כתוב, לא משהו שחייבים לעשות. אנחנו לא כאלה. יש לנו נימוסים, יש אתיקה לא כתובה. הבסיס של המערכת חייב להיות לא כתוב, אחרת לא נהיה הקבוצה (או הקומונה) שאנחנו היום.
אבל תמיד מגיעים אנשים שכאילו לא היו בשיעור באותו יום, לא קראו את החוקים, לא מדברים עם אחרים, יש להם את הסגנון שלהם ודי. אתה נתקל בהם בשבילים, אתה רואה אותם ברכיבות, וזה מבאס כל פעם מחדש. המפתיע הוא שזה לא חד פעמי – מישהו שעובר על כלל מסויים לרוב יעבור על כמה מהם, כאילו חוסר ההבנה הוא בסיסי, לא איזה פיספוס של עיקרון אחד ויחיד. אולי זו הבעיה – אף אחד לא אמר להם אף פעם בצורה ישירה מה הבעיה..
חשבתי לכתוב חלק מהמחשבות האלה שלא כותבים אף פעם, אולי ככה, במקרה, אני אשנה את הדעה של אחד או שניים שפשוט לא מבינים אם זה לא כתוב וברור בשבילם:
- תקלות טכניות זה דבר שקורה. זה צו עליון. כשרוכבים בחבורה זה חלק מהענין ואנחנו מקבלים את זה, גם אם זה הורס לכולם את הרכיבה. אם יש לך תקלה טכנית – לא נורא, אל תרגיש רע. אם יש לך את אותה התקלה הטכנית פעם שנייה או שלישית ברציפות, בבקשה, תחסוך משאר האנשים את חוסר הרצינות שלך, תרכוב לבד.
- לשירשורי מגיע מגיע יש כמה סיבות. חלק מהן ישירות: כדי שנידע שלא רוכבים לבד, כדי שנידע למי לחכות בבוקר ומי קצת מאחר. אבל חלק לא ישירות: כדי שנידע אם הקבוצה קצת גדולה מדי לטעמנו, או אם יחס הכושריכולת טכנית לא מתאים למה שאנחנו רוצים מהרכיבה. מסקנה: מ"מ זה לא רק בשבילך. אם אתה מגיע – אנא, סמן. אם אתה לא, אז לא.
- דע את מקומך בסינגל – בעליות ובירידות. אם אתה רוכב טכני חלש, תן לאחרים להכנס לפניך בירידות. אם אין לך כושר – אל תכנס ראשון לסינגל קשה בעליה. אם בכל זאת קרה ונדחפת – תן לאחרים לעבור. אם עצרת – עוף מהשביל כמה שיותר מהר, אל תעצור את מי שאחוריך.
מצטער אם יצא קצת אגרסיבי. יש דברים שפשוט חשוב להגיד. צריך להבין לבד, אבל אם זה לא עובד, כותבים.
Related posts:
עכשיו צריך לחשוב איך לשלב את זה בשרשור…
מסכים עם כל מילה. הייתי מוסיף עוד כמה:
1. כאשר לא כולם סגורים ב 100% על המשך הסינגל, לחכות בפיצול.
2. הובלת חבורה היא לא צו אלוהי, תתייעץ עם שאר הרוכבים לגבי בחירת הסינגלים.
@פבלו – מעולה.
אה כן,
כשקובעים שעת הקלקה, אל תאחר ואז תיזכר שחסר לך אויר בגלגלים.
הנה עוד נקודה למחשבה.
האתיקה צריכה לכלול עוד סעיף – הרוכבים בקבוצה צריכים להיות יותר פתוחים וקשובים לחבריהם.
אין רק "דרך אחת" לעשות דבר מסוים, "מסלול אחד" בלבד להגיע מנקודה א' לנקודה ב', וכו'. אני מתייחס באופן נקודתי לאי הנוחות שמתעוררת כאשר "מנהיג הקהילה" או "בן זוגו" מגלים יתר אסרטיביות. קצת צניעות ופתיחות תביא גם אותם ללמוד דברים חדשים. אני רואה אותם באמת מתאמצים להתחשב ואני מעריך את זה, אבל לא תמיד זה יוצא להם.
דוגמא אחת ספציפית היא אותה רכיבה בה "בן זוגו" הפגין מורת רוח רבה ממספר עצירות לצרכי צילום – עד כדי הכרזה במספר הזדמנויות ש – "יותר לא מצלמים !". אני משער שאף אחד לא זוכר כמה קילומטרים רכבה הקבוצה באותו יום, כמה טיפוס מצטבר, וכו', אבל הצילומים שהונצחו – בסטילס ובוידאו – נישארים איתנו עוד הרבה זמן לאחר שהזיעה התייבשה.
ויש עוד דוגמאות…
אם תציץ בסירטון הזה בשניה 0:45 אולי תיזכר במה מדובר.
http://www.youtube.com/watch?v=CwSE30aMvAw
אם מגדירים את הרכיבה מראש כ – "לא לוקחים שבויים – מנפחים ל – 100KM VC / 160 KM CHIMICHURI" אז כמובן שאין מקום לעיכובים, אבל זה לא המצב ב – "רכיבת קומונה" ואין סיבה לרכוב באוירה של גיבושון סיירות – סטייל "האדמה מחושמלת".
septaa -עלית בדיוק על הנקודה, אבל הפוך
להיות קשוב לא אומר לעשות מה שאתה רוצה. באותה רכיבה, היתה בעיה של התאמת צפיות רצינית, חלק מהאנשים באו לרכוב חזק, וחלק באו בסבבה. אין לי שום דבר כנגד כל אחד מהסגנונות, אבל שניהם לא יכולים להתקיים ברכיבה אחת. אם מישהו בא להתאמן ולרכוב חזק, וכל כמה דקות עוצרים כדי להצטלם (ברכיבת אימון?), כדי לדבר, כדי לנוח.. אפשר להבין את התיסכול, אפילו אם הוא "קשוב", "צנוע" ו"פתוח".
לא שאני חושב שיש כאן בעיה של צניעות אם לא רוצים להצטלם.
ולא זכור לי ממש סינגל חדש, אבל על הזיכרון שלי באמת אי אפשר להסתמך.
דרך אגב, בן זוגו זה אני או אילן?