עז הרים בשיתוף עם פרו ספורט ובחסות Columbia הרימו אתמול את אחד האירועים המטורפים שנעשו בארץ: מרוץ הרפתקאה (adventure race) של 24 שעות בכרמל הדרומי – מרוץ קבוצות של 4 אנשים בכל קבוצה, בו אנחנו חותרים בקייאקים, רוכבים באופני שטח, רצים ביבשה ובים, מנווטים ועושים כל מה שאנחנו יכולים להשיג כמה שיותר נקודות ציון המפוזרות בכל האיזור.
כרגע הכל כואב, ויש לי הרבה לכתוב. מכתב מסכם לעז הרים (התחרות היתה פיילוט ומחפשים משוב לקראת שנה הבאה), סיכום כאן לבלוג (מחכה לזמן ותמונות), ועוד. עד שכל אלה יקרו רציתי לומר..
תודה ענקית – לעז הרים – וורן שתיכנו את המסלול ועזר כל הזמן, עודד, חייך, והיה מה שהוא יודע להיות. נמרוד שהצחיק, דיבר, וכל הזמן מנסה לשפר את האירועים שאנחנו אוהבים להשתתף בהם, ובועז שעזר ועודד בכל דקה ורגע ב24 שעות הארוכות האלה. אני בטוח שכולם היו ערים לפני, וכנראה גם אחרי.
תודה לקולומביה, באמת, שלקחו על עצמם לספנסר את האירוע הזה בלי לדעת מה יהיה, מה יקרה, איך יהיה. פעם ראשונה כבר אמרתי? חברה שרוצה לתת לספורט בישראל סיכוי.
לקרן – השותפה הנותרת שלי בתחרות, אחרי ששני האחרים נטשו. לא הכרתי אותך באמת לפני, אבל יצאת ענקית, גדולה מהחיים, לוחמת ששום דבר לא עומד בפני הרצון שלך. כבוד!
—–
כשזה נאמר, כואב, כואב לי. ממש. מלמטה למעלה.
כפות הרגליים – אחרי 24 שעות על הרגליים, רכיבה של 8 שעות וריצה של 13. כפות הרגליים שלי מפוצצות.
קרסול – כואב מתנועות בעייתית בריצת השטח הארוכה והאין סופית.
שקיים ורגליים – שרוטות לגמרי מניסויי מעבר כושלים וניווט בעייתי – שורפות.
ואם כבר רגליים – הארבע ראשי העייף, כואב בצורה נעימה שכזו.
כתפיים – תפוסות מהקייאקים ושורפות מהתיק שהיה לחוץ עליהן 24 שעות.
כפות ידייים – שלפוחיות מהקייאקים והרכיה הארוכה.
חזה – תפוס מהקייאקים.
עיינים – כואבות ואדומות מעייפות.
—–
איזה מירוץ מטריף.
Related posts:
ליאור, תודה ענקית לך!
תודה לך על שהיית הפרטנר המושלם מכל הבחינות לאתגר המטורף הזה.
תודה לך על העזרה והתמיכה האינסופית בכל רגע נתון,
תודה לך על המשך ההובלה והניווט לאחר שהפכנו מקבוצה של ארבעה לקבוצה מצומצמת של שניים- היינו הרכב מנצח ללא שום קשר לדירוג ולחישובי נקודות זכות וחובה.
תודה לך על שהיית חיובי ומבין ונעים ומתחשב וסבלני ותומך ומחזק ובמשך 24 שעות מוטרפות לא שמעתי ממך תלונה אחת, תודה לך שהיית שם בשבילי בכל עת והפכת את המירוץ הזה ליממה מופלאה. לא יכולתי לחלום על שותף טוב ממך ואני מקווה שאזכה להצטרף אליך לריצות ורכיבות נוספות בעתיד, פשוט היה כיף אדיר.
בקושי הכרנו לפני המירוץ ועכשיו אני יכולה רק לתהות- איפה היית עד היום?!
בשנה הבאה, שלא יעלה על דעתך להשתתף במירוץ הזה בלעדיי…(מבטיחה ללמוד ניווט בינתיים).
ולגבי הכאבים- יעבור… איך זה שאצלי רשימת הכאבים קצרה יותר?
כפות רגליים וקרסוליים- לא קרה להם כלום.
שריטות ברגליים ובידיים- כרגיל, גם בריצות הרים ורכיבות שטח בשיגרה זה קורה…
כתפיים- תפוסות מעט.
כפות ידיים, חזה ועיניים- שומדבר.
שרירי הרגליים- תפוסים…
העור- שזוף ביותר.
שרירי הלחיים- תפוסים בשל חיוך ענק ורצוף למשך 24 שעות ועוד כמה שעות לאחר מכן
קוראי הנכבדים, קרן מרץ בכבודה ובעצמה, בבלוג שלי! עוד תשמעו עליה הרבה בפוסט הבא
next time
don't take a roadie to do a mountain biker's work
…
למה אנשים עושים לעצמן את זה?
ליאור, למה לא תשב עם איזה כוסית לגבולין 16 ותהנה מהחיים במקום לגרום לעצמך שלפוחיות בידיים.
לא אבין זאת לעולם
@גל, גם וגם
למה להגביל את עצמך?