תמיד אני שוכח את זה למרות שזה לא מפתיע. תמיד זה קשה מחדש, למרות שאני יודע, ותמיד כשאני מתחיל כבר להתאושש אני נזכר שכך זה היה גם בפעם שעברה.
אחרי תחרויות ארוכות לוקח לי בין שבוע לחודש להתאושש. אני לא מדבר על התאוששות פיזית, שהיא בכלל תלוית קושי ולרוב לוקחת שבוע שבועיים אם אני נח. אני מדבר על התאוששות נפשית פסיכולוגית – לצאת לרוץ שוב, לרוץ ריצות ארוכות או לרכוב שעות. החשק כאילו נעלם, ואתה צריך להרים אותו מחדש, ומה שמפתיע בזה (במיוחד אחרי אירוע גדול) שבאותו זמן אתה מאוהב בספורט.. זאת אומרת – מצד אחד אתה נזכר בירוע ומתרגש, ומצד שני לא יוצא להמשיך לעשות מה שעשה לך כל כך טוב.
ולרוב זה בסדר גמור, לנוח כמה חודשים אחרי משהו גדול. נחתי אחרי האולטרה 80 ק"מ, נחתי אחרי האיש ברזל – אבל אחרי המירוץ האתגרי זה יותר בעייתי – זהר ואני רצים את ישראל עוד שלושה שבועות.. זה לא זמן טוב לעצור לנוח. עוד מעט.
[תמונה של רונן טופלברג]
אין כתבות קשורות
קשה לנוח… אני כבר שכחתי (פיזית בלבד) את המירוץ האתגרי.
מקווה להצליח לפתות אותך אחרי "רצים את ישראל" להגיע בזוג ל-desert challenge ולשלב ריצה ואופניים בקצב מתון… שבועיים מנוחה יספיקו לך?
בהצלחה ברצים את ישראל!!!
ליאור,
תחשוב על זה שבעצם זאת לא תחרות או אירוע ולאחריו אחר…זאת בעצם ריצת משוכות אחת ארוכה. לפכיך, אחרי שעברת אחת אתה פתאום מגלה את השניה….
טוב תנוח לך איזו דקה או שתים תתאושש וקדימה.
הספירה לאחור החלה!!!
מזהר