הסיפור מתחיל למעשה ביום שישי – לאחר שהחלטתי לא לישון בשטח ליד הזינוק כמו שאר החברה. אלא לישון בבית ולקום בבוקר מוקדם. רציתי לצאת ב4:00, אז לקום לא הרבה יותר מוקדם. הכנתי הכל, הכנתי הכל, והלכתי לישון.
התיכנון היה כזה: לקום ב3:45, ללכת להדליק את מכונת הקפה, להוציא את שקית השתיה מהמקרר, ללכת ולשים אותה בתיק, לאכול ארוחת בוקר, לצחצח שיניים, ללכת להכין את הקפה (TAKE AWAY), ולרדת לרכב. כל צעד היה מחושב. קצת לפני 4 הייתי בחוץ.
הנסיעה לנקודת הזינוק ברובה משעממת ושקטה. נוסע הכי מהר שאני מעיז ללא סיכוי להתקל בשוטר. 10 דקות מאוחר יותר עדיפות על תקיעה עם שלילה לפני המירוץ. כל זה משתלם ב100% כשמגיעים לכביש שיורד מירושליים לים המלח בדיוק עם הזריחה. באותו רגע חשבתי, שלא משנה מה קורה במירוץ, הנסיעה היתה שווה את זה 
מגיעים לנקודה בקלות. השילוט בחוץ רק מרמז עד כמה האירגון של העיזים הולך להיות מעולה. ובפליאה רבה אנחנו מגיעים בדיוק בזמן שתיכננו, 6:30. יש לנו עוד שעה עד הזינוק, ואת כל הציוד כבר אילן לקח יום לפני, אז זו הולכת להיות שעה קלה, אולי 20 דקות של חימום והשאר סתם להסתובב ולהיות לחוץ.
תוכנית החימום לא ממש יוצאת אל הפועל. כרגיל אני יותר נהנה לפגוש אנשים, להנות מן ההמולה וההתרגשות שלפני המירוץ, לשמוע תכנונים ולהעשות קצת משלי. אילן מציע לא לצאת עם הגרמין, ואני מחליט לשמוע לעיצתו אז אין לי את המסלול להציג כאן.
מה שכן, הנוף ושיירת המכוניות על האופניים ממש עושים לי את זה. אני מרגיש בתוך סרט אופניים, איזה CULT MOVIE שכולם מתאספים ביחד בשום מקום. מעין חבורה סודית של אנשים עם משהו משותף ביניהם. גישה קצת תינוקית שהאמת – חוזרת כל פעם שאני רואה קבוצה גדולה של רוכבים יחד. מאז הימים של החסך ברוכבים, כשאופנים עוד לא היו פופולריים וכולם הסתכלו עלי מוזר כי הייתה לי קסדה.
בקו הזינוק נימרוד מקשקש כהרגלו. יש עיכוב נוסף אז הוא מושך זמן עם כמה בדיחות. נו טוף. העיקר שמצב הרוח שמח, הלחץ קצת יורד. יש משהו במירוץ זוגות שמצד אחד מגביר את המתח, כי עוד מישהו תלוי בך, אבל מצד שני מוריד אותו כי אתם יחד, ואתה לא יושב תקוע בתוך המחשבות שלך. אילן מנסה לדחוף קדימה במיקום ההתחלתי ואני מנסה להרגיע אותו.. זה הולך להיות לא קל אבל הנה הספירה לאחור מתחילה.. ואנחנו יוצאים.
העילית בטירוף שלהם עפים קדימה. לא ברור לי ממש איך חנוך מצליח לעמוד בקצב שלהם עם הSS שלו, אבל אני מפדל מהר ככל האפשר, ומצליח להשאר בתמונה. אילן גם מתחיל בטירוף וקורא לי להצטרף. אמרתי שהולך להיות קשה, לא? אני מסביר שזה הקצב שאני רוצה, לא להשתולל יותר מדי על ההתחלה, וממשיך בקצב מהיר אבל אחיד. גם ככה זה נראה לי מהר מדי להתחלה. למזלי, העילית מסיבה לא ברורה לגמרי, מתבלבלים בשטח ולא עוקבים אחרי הרכב המוביל. וורן יוצא בעצבנות וקורא להם חזרה. לא ברור לי עם מגיע בתחרות ספורטיבית לעצור את כולם ולהחזיר את הטועים למסלול, אבל מבחינה חוזרת, זה החוד ומגיע להם ובכלל, זה משפר את הכיף לכולם אז מילא.
ההתחלה והסוף אמורות להיות קשות לסינגל ספיד. בערך 10 ק"מ של שטח ישר (שטח+כביש) בהתחלה ו3 בסוף. מסיבה בלתי ברורה בעליל, בשטח החברה מהעילית בכלל לא נותנים בראש ואנחנו מצליחים להצמד אליהם בלי הרבה בעיה. לפעמים אם מתרחקים בכמה מטרים אבל אז יש ירידה או עליה, ואנחנו נצמדים מחדש. אבל אז הכביש מגיע וזה מתחיל להיות סיפור שונה לגמרי.
אני על דיווש מלא. איזה 120 סיבובים בדקה. יכול קצת יותר מהר אבל אני ממש לא רגיל לקצב הזה וזה עלול להיות מסוכן, בטח בשלב הזה של המירוץ. מנסה להכנס לכל קבוצה שעוברת אותי ולתת בדרפטינג כמה שיותר, עד שהם מתרחקים ואז נעלמים. קבוצת החוד כבר פותחת פער, והכניסה לשטח מהכביש היא הפעם האחרונה שאני רואה אותם. אילן נכנס לשטח בערך 100מ' לפני, אבל ישר מתחילות עליות, ולאט לאט אני עוקף רוכב אחרי רוכב, וסוגר את הפער. ועכשיו מתחילה הרכיבה עצמה, לפחות בשבילנו.
אני מחלק את המירוץ ל4 שלבים. את השלב הראשון עברנו – אני קורא לו הקדמה. השלב השני הוא פתיחת פערים. רכיבת שטח במגמת עליה תמידית, עם עליות ומורדות תוך כדי. המסלול די משעמם, אבל עדיין יש את הבאאז של תחילת המירוץ, מדברים עם אנשים (כשעוקפים אותם), ונכנסים לקצב של המירוץ. במישורים קצת עוקפים אותנו, אבל אז מגיעה עליה או ירידה, ואנחנו עוקפים חזרה. אין ספק שהביטחון שלנו בירידות וההסתערות בעליות משחקים תפקיד חשוב בזמנים שלנו.
(תמונה של עדי מגרופי)
השלב השלישי הוא השלב שבו אני צריך להיות פיוטי כדי להסביר אותו. אני לא חושב שאני טוב מספיק כדי לתאר את ההרגשה שם. הפערים בין הרוכבים כבר גדולים מספיק כך שאנחנו כמעט לא רואים אף אחד. אנחנו נכנסים לנחל פרצים, ואחריו לנחל סדום, ורוכבים רק שנינו, בצל, בנחל מתפתל ודי שטוח עם הגבהות קטנטנות וסיבובים מהירים. צריך קצת להזהר מהפודרה שמסתירה סלעים בתוכה (ואני גם מצליח להמרח פעם אחת.. אבל זו פודרה אז שום דבר לא קורה). אילן ואני פשוט טסים, מדברים, ומתרכזים בלהנות. כמובן שבשלב הזה האנדרלנין כבר מסתובב חזק בגוף מה שמוסיף להנאה. אנחנו רוכבים כ"כ לבד שבאיזשהו שלב אני מתחיל לחשוב אם טעינו בדרך. הקטע הזה של המסלול עשה לנו את התחרות. נראה לי שאפילו אם התוצאה היתה פחות טובה, היינו שמחים מאוד על עצם הרכיבה שם. בין שני הנחלים מתחברים אלינו שני גיריות (רוכבים עם הילוכים) ומנסים לעקוף. למרות שאנחנו לא בתחרות איתם, אני מציע לאילן לא לתת להם להתקרב (האם התחרותיות עברה אלי?!), סתם, כדי שיעבדו. אז אנחנו קצת מגבירים. להם, כמובן, לא קשה להגיע אלינו, אבל הם לא מצליחים לעקוף ועושים לנו דרפטינג. זה די משמח אותי, שגיריות עושים דרפטינג על סינגל ספידרים. הם נעלמים מאחורה כשאנחנו נכנסים לנחל והרכיבה נהיית יותר טכנית, ומופיעים חזרה במישור אח"כ.
אבל לכל שלב טוב יש סוף, והנחל הראשון נגמר, ואחריו הנחל השני נגמר, אנחנו מגיעים שוב למישור. הגיריות מופיעים שוב, ונעלמים שוב מאחורה, ואנחנו מתחילים לפדל מהר יותר. אמנם זה קשה אבל הסוף קרוב. כבר מזמן הבנו שבסינגל ספיד אנחנו נגיע מקום שני ומה שנשאר עכשיו זו תחרות מול הזמן ומול עצמנו. זו הרגשה נעימה. אחרי המישור מגיע הכביש, נראה לנו שעוד רגע מסיימים ואנחנו שוב מגבירים, מה שמתברר כטעות כי הכביש נמשך לאיזה 3 ק"מ אח"כ. הגירויות מהשלב הקודם עוברים אותנו אחרי בערך ק"מ וחצי כאילו אנחנו עומדים, אין לנו פשוט סיכוי להצמד אליהם, ואני כבר בקאדנס (סיבובי רגליים) של 120. מרחוק אנחנו רואים עוד זוג, ונותנים את כל מה שיש. מתחלפים בהובלה כמו ברכיבת כביש, מכניסים את הראש למטה ונותנים. כואב, קשה, חם. מי חשב שסינגל ספיד על הכביש יכול להיות כזה כייף? הזוג השני עוקף אותנו אבל אנחנו לא מוותרים, עוד קצת, טיפה יותר מהר.. אבל הם מגיעים לפנינו ב2 שניות. טוב נו. לאחר מכן מתברר שהגענו 11 כללי.. חבל, 2 שניות מרחק מהעשרייה הפותחת. איזה הישג!
בסופו של דבר גמרנו ב2:05, מקום שני בקטגורית SS, חמישי בקטגורית גיל, ו11 בכללי.
המרוץ פשוט מושלם. הרכיבה ביחד, ההישג, ההרגשה במירוץ, האירגון, המסלול, האנשים שבדרך ושאר המתחרים. כייף לראות את אורית בסוף, שהפעם לא הייתה צריכה לחכות הרבה בקו הסיום, והרביצה תמונות מעולות.חבל שלא היו בירות בסוף, נתקן את זה לפעם הבאה..
ושתי תמונות לסיום:
הפודיום של הסינגל ספיד:
והפנתרית הגאה:
אין כתבות קשורות
רק רציתי להגיד תודה לפרטנר המושלם !!
כל הכבוד. ממש מעביר את האוירה והתחושות שלכם.
תודה אופיר. האמת שאני הרגשתי שזה אבד לי איפושהו שם באמצע..
ואללה לא ידעתי שיש לך בלוג…
יופי של תיאור, עושה חשק לחזור לימי התחרויות שלי.
סחתיין על המיקום המכובד!
סחתיין עליכם !
גם רכבת יפה וגם כתבת יפה, שגעון
ממש החזיר לי את ההרגשה של המרוץ
אותו דבר רק בהילוך קצת יותר איטי
תיאור מדהים,
אהבתי מאוד את הפוסט. אני חושב שהצלחת להעביר את החוויה בצורה מדהימה.
מבסוט בשבילך ובשביל אילן.
תודה לכל המעודדים
היתה באמת תחרות נפלאה, איפשהו שםלמעלה עם מרוץ השליחים הלילי (ז"ל) של בארי.
יופי של פוסט.
בעיקר התיאור של נחל פרצים.
כשנכנסנו לא ראיתי אף אחד לפני וגם אני חשבתי שטעינו…