[...] אחת מהמסקנות שלי מהאולטרה 80 שרצתי בשנה שעברה הייתה שלא רצתי מספיק עליות, לכן השנה בעצתו של אנטוני ביצעתי שני אמוני עליות בשבוע. ריצה אחת באמצע השבוע שהגיעה לאזור 30 ק"מ בבן שמן שהעיקרון המנחה שלה הוא לטפס כמה שיותר, הקצבים בריצה היו משתנים בהתאם לתוואי השטח שאת העליות רצתי ולא הלכתי, אם מצאתי עליה שמצאה חן בעיני במיוחד ( שיפוע חריג או ארוכה במיוחד) הייתי מבצע אותה פעם נוספת. ניצלתי את הריצות גם לשיפור הטכניקה בריצה בירידה. ( ליאור כותב על זה כאן) [...]

הי אביב,

נכון שקצת קשה לצפות תוך כדי תנועה (שלי) – אבל מה שאתה אומר רק מחזק אצלי את ההרגשה, ולא מחליש אותה. הרבה פעמים מה שאנחנו מבינים בתנועה, האינסטינקט שלנו, הוא דווקא הפוך ממה שכדאי לעשות, וכשיש פציעה הנטייה הזו עוד מתגברת – שים לב שככל שאתה רץ זקוף יותר (וזהיר יותר) – אתה מפעיל יותר לחץ על ההמסטרינג ופחות על הקוואד (ארבע ראשי) – ולא ההיפך.. כך שלמעשה כשאתה רץ גבוה, לאט, עם נטייה אחורה אתה עלול להגביר את הפציעה שלך..

המסקנות נכונות, רק הן נובעות מתצפית שגוייה
הסיבה שלא רצתי מהר בירידות היא הפציעה בהמסטרינג איתה אני מתכתב. אני מעדיף להעביר את העומס במודע לארבע ראשי כל זמן שהפציעה עדיין שם.