הרשת (לפחות בתחום הריצה..) רועשת לאחרונה בטרנד הריצה ויש הרבה מאוד דיבורים על שינוי בתפיסות הריצה הקלאסיות – הרבה מהדברים שכתבתי עליהם בסגנונות ריצה והתאמת נעל – ומחשבות על ריצה המשתמשת בחלק הקידמי של כף הרגל. הניאטרלים ביותר מדברים על ריצה חופשית, טבעית ויחפה – תוך שימוש בכרית כף הרגל בעיקר כמשטח נחיתה. תאוריות כאלה ואחרות צומחות, כמו הpose והchi, שאני עוד אתייחס אליהן בפוסט עתידי.
הקונספט העיקרי המשמעותי (אם אני מתעלם בקשר עמוק לטבע, אנרגיות וכאלה) הוא שהעקב לא נועד לספוג זעזועים משום שהוא עצם אחת גדולה, בניגוד לשאר עצמות כף הרגל המאפשרות פיזור אנרגיה בשעת אימפקט, ומלעשה שהטכנולוגיה בנעליים גורמת לנו לרוץ בצורה שונה כשהעקב נוחת קודם כל על הריצפה – מה שאמנם טוב יותר לכף הרגל עצמה אך כנראה מעביר הרבה מאוד אימפקט לברך ולגב התחתון. הרעיון הוא לרוץ בנטייה קדימה יותר, בצעדים קטנים ומהירים.
יש גם נעליים שתומכות בשיטה – ניוטון שהגיעו לאחרונה לישראל, וכמה סוגי נעלי רגל מיוחדות שעדיין לא הגיעו לכאן. אבל הקלאסיים מדברים על ריצה יחפה. שאני לא אנסה?
למדתי את העקרונות, קראתי, והחלטתי לנצל יום שימשי ונעים, וכן יום בו אין לי תוכנית אימונים, לריצה זריזה של 6 ק"מ בערך – יחף. מהבית לירקון, סיבוב קל וחזור.
זה מתחיל מוזר.. יוצא מהבית, יורד במדרגות, ומרגיש שמשהו חסר מאוד.. כאילו שכחתי משהו חשוב וכדאי לי לחזור הביתה. אני מרגיע את האנסטינקט הזה וממשיך לרדת. הריצפה בחוץ קרירה, אבל אני אומר לעצמי שבקרוב אני אהיה (ארוץ) בשמש. מתמתח קצת ומריץ את הדם מהריצה של אתמול.. מאפס את הgps, ויוצא לדרך.
אם חשבתי שהרידה מהבית מוזרה, אז הריצה היא משהו מוזר בהרבה. מטורף. פתאום אני מבין את המשמעות של נטייה קדימה, של ריצה על כרית הרגל, של צעדים קטנים ומהירים.. כשרצים יחפים, זה פשוט קורה.. אתה לא יכול לרוץ אחרת.. מוזר מאוד בהתחלה, אבל מתרגלים מהר. תוך 2 ק"מ אני לגמרי בקטע ויכול להתחיל לשים לב לפרטים הקטנים..
הדופק גבוה יותר.. זה היה צפוי, למרות שהטקסטים מדברים על דופק נמוך דווקא – לא ברור לי למה. חזרה מהירה של צעדים קטנים אמורה לגרום לדופק גבוה ופחות מאמץ על השרירים (באותו אופן שפידול מהיר בהילוך נמוך הוא עבודה על דופק ופידול איטי על הילוך גבוה הוא עבודה על שריר). הרגלים הרבה פחות כואבות ממה שציפיתי, אבל אני לא מצליח לשחרר את חלק הגוף העליון שלי ולרוץ חופשי.. כפות הרגליים קצת כואבות לי אחרי כמה זמן (צפוי למדי..) – והכתפיים דווקא מתחילות להתפס. מוזר 
בפארק אני מנסה לרוץ על הדשא ולפעמים על שביל הכורכר אבל כל פעם שאני מנסה אבנים קטנות נכנסות לי עמוק ברגל ואני מתחיל לצלוע, מה שנראה מוזר אפילו יותר ממישהו שרץ יחף.. ילד אחד מסתכל עלי.. מסתכל.. ואז שואל את אבא שלו, "אבא, למה הוא רץ יחף?". נו שווין, אני כבר רואה שאם זה יתפוס, אני אקבל הרבה מבטים ושאלות.
ממשיך לרוץ, ואוהב את זה. הריצה אמנם קצרה, מוזרה וכואבת, אבל אני מבין את הפוטנציאל בריצה ובשיפור הטכניקה. נראה לי שאני אנסה שוב, אולי בתור הריצות הקלות של ראשון ושישי, ונמשיך משם…
אין כתבות קשורות
שווה לבדוק גם איך זה לרכוב יחף על פלאט עם ניטים !!!
ע"פ רחשי הרשת, הגיוון בחווית הרכיבה מובטח – והשינוי בטכניקה עצום !!
מובטח גם שלא תרגיש את כל הכאבים הקטנים האלה בכתפיים
מגמה מבורכת, תמשיך ככה!
התמונה הזו מוכרת לי מאיפשהוא
מיטל – נכון
אבל זה בדיוק מה שאני מרגיש כרגע, הרגל מפוצצת.. בקומונה של הרצים היחפים אמרו לי ש6 בשביל ההתחלה זה יותר מדי.. אבל נו.
קטעים איתך…
חשבתי לנסות גם … אבל על מסוע בחדר כושר (פחות אבנים קטנות).
הדבר הכי נחמד הוא שבעתיד הקרוב נראה בפארק רצים יחפים, ממש "בחזרה לעתיד".
סחטיין על הקפיצה למים הקרים!
על אף שהיא הדבר הכי טבעי בעולם, הריצה היחפה לא טריווייאלית אחרי שהתרגלנו במשך כל כך הרבה שנים לנעליים, אבל עם סבלנות והתמדה ניתן להגדיל בהדרגה את היכולות כשבונים בסיס איתן – קליל וחסר מאמץ. אישית, בעזרת הריצה היחפה יכולתי לחזור לרוץ לאחר הסתבכות עם שרשרת פציעות חוזרות ונישנות והיום ההנאה שלי מריצה גדולה פי כמה מונים מבעבר אפילו שהיום אני עדיין רץ לאט יותר וקצר יותר מפעם – ומבחינתי הכאבים שהיו ועדיין חלק מתהליך הלמידה מתקבלים באהבה ובהערכה!
בן,
שמתי לב שאכן רבים מגיעים לריצה יחפה אחרי פציעה, רצים קצת כל פעם.. אני לא פצוע, בכל שנות הריצה שלי כמעט לא הייתי חוץ מפה ומשם – הסיבה שאני מנסה ריצה יחפה היא כדי לראות על מה מדובר ואולי למנוע דברים עתידיים – מה שגם סגנון הריצה אמור לגרום לי לרוץ טוב ויעיל יותר (אולי).. 6 הק"מ הראשונים, לכן, אולי היו טיפה יותר מדי לפעם ראשונה, אבל באמת החוויה היתה מוזרה מאוד
אבבה ביקלה קבע שיא עולמי בריצה בשנת 1960 שהוא יחף,היות והיו לו כפות רגליים שטוחות,כך שאף
נעל לא התאימה לו.
זה נחמד ששמת את הבלוג שלי בבלוגים של ספורטיאים!
מה עם ריצה יחף על מסלולנייח בבית?
ריצה יחפה על מסלול נוחה ונעימה יותר. בשבילי באופן כללי לרוץ על מסלול הליכה זה סיוט השמור לאירועים מיוחדים בלבד (כמו טיסות לחו"ל)
אחויה, חשבתי לתפוס אותך בפייסבוק, אבל לא ממש מצאתי אזכור לאיך ליצור איתך קשר או מהו שם משפחתך.
לקח לי הרבה זמן לעזור אומץ לצאת לריצה יחפה. לא מעט כואב, אבל יחסית לדקה שתיים אחריי, חוויה סה"כ טובה, נקוה למינימום נזק. אישית לא מתתי על הויברם, הזרת שלי לא נכנסת שם, וזה גם נראה לי לא הכי הגייני בעולם. לעניות דעתך, ריצה יחפה עדיפה על נעליים? ואם לא איזה נעליים מומלצות? כמה זמן מנסיונתך לוקח להתרגל לריצה יחפה? לצפות לשלפוחיות אחרי 7 ק"מ ריצה יחפה? איך ממזערים נזקים? 2 זוגות גרביים אולי?
רן – הפייסבוק שלי: http://www.facebook.com/lior.sion
לדעתי ריצה יחפה שונה מריצה עם נעליים מינימליות – לא ברור אם אחת עדיפה על השניה. נגעתי בזה קצת בפוסט על הויבראם: http://www.sion.co.il/life/966/%D7%A8%D7%99%D7%A6%D7%94-%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%A2%D7%9D-%D7%94%D7%95%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%94-vff-vibram-bikala/
הריצה היחפה ממש מחזקת יותר את הרגל ונוגעת במקומות וזויות קצת שונים. היא גם מחזקת את העור (ולכן הכאבים בהתחלה) וזה חשוב בריצות ארוכות אח"כ כשרצים על אבנים קטנות (ראה גם את הפוסט המצויין של של דוד על חוצה ארץ וכמה כאבו לו כפות הרגליים בכמה מקומות: http://distance.co.il/1872/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%97%D7%95%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%98%D7%A8%D7%94/%D7%96%D7%94-%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%92%D7%99%D7%9C/)
מצד שני, ריצה עם נעל מינימלית (לא רק ויברם, יש כבר כמה חוות דעת בגיראפ על נעליים אחרות: http://gearup.co.il/category/%D7%A0%D7%A2%D7%9C%D7%99-%D7%A8%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A0%D7%A2%D7%9C%D7%99-%D7%A8%D7%99%D7%A6%D7%94-%D7%99%D7%97%D7%A4%D7%94/) עדיפה בהגנה על הרגל מכל מיני זבלים למינהם שיש על הכבישים, בדשא או בשטח, והיא מרכזת את האימון בטכניקה ובחיזוק השרירים ברגל ולא בדברים אחרים. בסופו של דבר, אלו הן האלטרנטיבות שתצטרך לבחור בין לרוץ יחף ממש או עם נעל..