מה זה יותר מדי אימון? מתי המטרה הופכת חשובה מהדרך, ואתה מוצא עצמך אבוד, שוכח למה אתה כאן, עושה את כל זה? ואיך מבדילים בין אובדן וקושי, עייפות וחוסר חשק?
אימונים לאולטרה מרתון ומרחקים ארוכים שונים מסוגי ספורט אחרים: הם ארוכים מאוד, נמשכים חודשים לקראת אירוע בודד, חד פעמי, win or loose. בניגוד לרכיבה או ריצת 10 קמ, המאמץ הנדרש וההשקעה הרבה יותר גדולים, וכולם מתרכזים ביום אחד.
לכן אני לא רואה עצמי כמתאמן לאולטרות. הסיכון באובדן הדרך, שהיא היא המשמעותית בכל זה, פשוט גדול מדי. אני רואה סביבי אנשים רבים שאובדים בתוך המירוץ הזה: מסמנים וי ועוד וי, מקריבים את שאר החיים בשביל תזונה טובה, שינה, ספורט ספורט ספורט. אני לא שם.. אני עושה את כל זה כתוספת אדירה לחיים מלאים שאני אוהב מאוד, אבל עדיין תוספת.
השנה האחרונה היתה ארוכה, ועכשיו הגיע הזמן לנוח. לחזור לרכוב כמה פעמים בשבוע, להתחיל עבודה חדשה, לחיות את האהבה החדשה, ולחיות בכלל. לקח לי קצת זמן להבין את זה אבל כשזה שקע זה שקע במהירות. אני מבטל את האולטרה 120 ק״מ, לא נרשם לקורס מדריכי ריצה. אני נושם עמוק ומסתכל על האופק, ומחבב מה שאני רואה שם.
אין כתבות קשורות
מעבדות לחירות …
לפעמים צריך להפסיק הרגלים כדי לאפשר לעצמנו לבחור בהם מחדש (או שלא).
שיהיה חג שמח ובהצלחה בכל הדברים החדשים,
ניר
אכן ריצה הוא מוצר משלים ולא מוצר תחליפי (לחיים).
I'm with you Bro !
לא תמיד מה שנמצא מעלינו, הוא מה שצריך לשאוף ולצפות אליו, ובו.
לפעמים צריך לעצור ופשוט להנות מהנוף הנשקף מהפיסגה המדהימה אליה הגענו.
מיי הירו
ליאור .. אתה יכול להתאמן פחות – אבל תכתוב … יש לך קוראים
הי ניר.. מצחיק שבדיוק היום כתבתי
שמע … אני מתכוון לכתיבה כזו שמאירה נקודה חשוכה בתחום, מלמדת משהו חדש, מקדמת ומעשירה …
וכמובן, כל זה בלי לצמצם את הזמן שאתה מקדיש לעבודה / אהבה / חיים / חברים / תחביבים, תכלס הם יותר חשובים מניהול בלוג… אלא אם גם הוא חלק מעבודה / תחביבים…
בזכות השיח שהיה לנו בהקשר הפוסט של סגנונות ריצה, הריצה שלי השתנתה מקצה לקצה.
אם לא הודתי לך, אז תודה (הקצב שלי היום 5:00 – 5:05 לק"מ באותו מאמץ שהספיק ל 5:30-5:40).
שבת שלום ..