הרבה פעמים אני שואל את עצמי איך האירונמן השפיע עלי. כל תריאטלט כמעט חולם על לעשות מרוץ כזה, ואני חלמתי שנים רבות. התאמנתי ברצינות שנה, והשלמתי את המירוץ. הכל טוב? לא ממש. מאז, קשה לי מאוד לחזור לשיגרת אימונים, ואני מרגיש קצת מרוקן מכוח ואנרגיות להתאמן ברצינות.
פיטר פאול כותב על זה בLIFE HACKER, איך להמשיך כשהשגת יעד גדול:
- התחל יעד גדול אף יותר. אממ. רעיון טוב, תמיד חשבתי שיעד ומטרה הם מרימים גדולים וחשובים. אבל בעייתי כשהיעד הקודם היה איש ברזל. כמות האימון ליעד גדול יותר תהיה מטורפת. מצד שני, אני חושב על מרתון אופניים של כמה ימים.. אני משאיר את האופציה הזו..
- הרחב את היעד הקודם. אותו רעיון כמו הקודם, רק להרחיב את היעד במקום למצא משהו אחר דומה.. לא מתאים לאיש נרזל.. נקסט.
- הגשם חלום ילדות לא קשור. אממ. רעיון לא רע, להשקיע את האנרגיות בכיוון אחר לגמרי, באיזה חלום ילדות שתמיד היה שם. לא בטוח שיש לי כזה.
- לפרוש. (מה??) פיטר מציע פשוט לעזוב הכל ולהנות מהחיים. נו ברצינות. אנשים צריכים יעדים, ומעט עד כדי אף אחד לא ממש חי חיים של הנאה מהרגע בצורה רצופה וארוכה. לפחות זו דעתי. לא ממש הבנתי למה העצה הזו טובה ולמי היא מועילה..
- הצטרף לקהילה. רעיון לא רע, להצטרף לקבוצה, להמשיך את האנרציה ולהשתמש באנרגיה של אנשים אחרים, ללמד ולהמשיך להתפתח לאיפה שזה לא יוביל. לצערי לא עשיתי את זה לפני שנתיים, ועכשיו קצת מוזר לחזור לתוך קבוצה, ובטוח שאין לי המשכיות (כמעט כל האנשים שהכרתי כבר לא שם, לא שחיתי כבר חודשים..), אבל עדיין יש יתרונות.
- הפוך לשדר ספורט. או בגרסת המאה ה21 (נו פיטר!) פתח בלוג. אתם קוראים כאן, לא?
- אל תיתן לזה למות מוות איטי. זו עיצה כללית. המשיכו לזוז, לשנות, לנסות. משהו כבר יבוא. אני לא יכול להסכים יותר.
אתם באים?
אין כתבות קשורות
