הזמן מתקתק, האיש ברזל מתקרב, והאימונים לא הולכים כמו שצריך, כבר חודש פלוס. אין לי את הזמן הזה, פשוט אין, ואני מתחיל להיות לחוץ. שבועיים של אימון יתר (או קירוב של), ואז האולטרא שגם הוא כבר היה מזמן..  כמעט שלושה שבועות, ומאז פציעת ספורט והרבה זמן בלי לעשות.. כמעט כלום.

מפתיע אותי שדווקא הריצה חסרה לי. היא היתה שם בסוף כל ערב, עזרה לי להרגע, נתנה לי זמן לחשוב ולשמוע מוזיקה. נתנה לי הרבה כוח והשאירה אותי עסוק. חשבתי שהאופניים יחסרו לי יותר, הרי אני רוכב יותר זמן ויותר ברצינות.. אולי זו האופוריה של הריצה שחסרה לי. אני מרגיש שהפסיכולוגיה שלי נבנתה וחיה על הריצות האלה, ועכשיו כשאסור לי, פתאום יש לי פחות כוח גם לשאר האימונים (מה שיוצר, כמובן, מעגל בעייתי מאוד).

אז מה עושים? ממשיכים בכוח. יוצאים לרכוב כל בוקר. 6:30 בראש ציפור, מסתובבים כמו משוגעים. 6:30 בבן שמן, רוכבים עם חברים, ולפעמים, אולי, ב6 במענית, עם חברים אחרים. יום אחרי יום, אימון אחרי אימון, עד שהרגל תהיה בסדר שוב. ומי יודע, אולי אני אתרגל לסיבובים האלה בראש ציפור.. הגיע הזמן..

אין כתבות קשורות

למרות שהמשפט הזה הוכח לי פעמים רבות, מדי פעם יוצא לי להווכח שוב עד כמה הוא נכון, וכל פעם אני נפעם מחדש. הגוף נוטה להכנע לפעמים מהר מדי, ועם העזרה הנכונה מהראש, אין כמעט גבול למה שאנחנו יכולים לעשות..

אחרי רכיבת הקומונה היום בבוקר, שאולי לא היתה מטורפת אבל הדופק ביקר פה ושם במחוזות ה190..

(בתמונה.. מחכים לפורטו..)

יצאתי לריצה 20ק"מ, שיחרור שכזה. צריך להתרגל לעומס לקראת ההכרזה השבוע על איש הברזל..

הרגליים כואבות, הקצב נמוך, מוזיקה רנדומלית בנגן שלי.. יוצא בעיקר מוזיקה רגועה של ליאונרד כהן וכאלה, פשוט כי יש לי יותר שירים.. קצב של 5:30, דופק 150, עובר 2 מתוך 5 הגבהות שבמסלול, קשה אבל לפי התוכנית. לאט, רגוע, טוב.

מגיע לעליה השלישית.. גבעת המופעים, בדיוק כשהיא מתחילה, השיר מתחלף..

(קליפ מלא כאן)..

ופתאום הכל משתנה, אני לא ממש מצליח לעצור את הרגליים שמרימות את הקצב.. הריאות שמתחילות לנשום מהר.. זה לא אמור לקרות, אבל אני ממש לא חלק בתהליך. ספרינט, דווקא בגיבעה..

אין כתבות קשורות

עכשיו כשאני רוכב עם המד דופק, אני מוכיח לעצמי מה שהיה נדמה לי עד עכשיו – רכיבות לבד הן לרוב קשות הרבה יותר מרכיבות עם חברה.. אפילו עם אילן

אפילו שגרף הגבהים היה רגוע יותר, הרכיבה קצרה יותר (רק 1:44:42), היו הרבה פחות הפסקות (1:41:49, 97.2%!!). 48:54 דקות של עליה (46.7%! כמעט 50%), 30:50 דקות של ירידה, ו22:05 דקות מישור. יחסית לרכיבה האחרונה עם אילן היה יותר זמן עליות.. מוזר קצת, הרי זה בן שמן..

והחלוקה לפי זמן:

וואו, רק 2:53 דקות עצירה. מבחינת דופק, היה כאן ממוצע מטורף של 167 (מול 152 בפעם הקודמת),  תוצאות הראו 34 דקות באיזור 1 (באמת?! לא הרגיש ככה.. פעם הקודמת היה 3:40.. ) ואז הבנתי.. זה 34 שניות.. 5:43 דקות באיזור 2 (26), 25:30 דקות באיזור 3 (31), 54:09 באיזור 4 (56.. זה בהחלט כאב הפעם), ו18:20 באיזור 5 (4:50 פעם שעברה).

הסיכום שלי: עם אילן קשה, לבד קשה יותר. אני מעלה את זה כאן מול כולם, ועכשיו אני הולך לאכול אותה כשאילן יקרא את זה. אבל לפחות בשבילי הוכחתי שלבד האימון יכול להיות מאוד איכותי, וגם שבן שמן נותן בראש. על הסינגלים החדשים שמצאתי, אני אספר בפעם הבאה..

View Larger Map

אין כתבות קשורות