אני יודע שהרבה זמן כתבתי רק על ריצה, ועוד לפני זה כתבתי בעיקר על סינגל ספיד, אבל לרכיבת AM תמיד יהיה מקום בלב: האדרנלין יחד עם המאמץ הפיזי, הענין יחד עם הרכיבה החברתית, ולמעשה הבסיס לכל קומונת הסינגל ספיד התחיל ברכיבות AM שהלכו והפכו חזקות יותר ויותר.

תחרויות AM לא ממש היו לנו פעם. תחרות כזו מנסה לתת את החוויה הזו של רכיבה טכנית ורכיבה חזקה, איזה שילוב של תחרות Downhill וXC. המסלול קצר יחסית, בערך 2 ק”מ, אבל הוא כולל ירידות, מישורים ועליות. האופניים האידיאליים: 5 אנצ’ים בעלי יכולת פידול סבירה.

ביצ'ו וקבוצת ג'אמפ אפ הרימו את הכפפה, אחרי כמה שנים של אירגון תחרויות לא רשמיות בתחום, ויחד עם חסות של משקה האנרגיה red rain, מארגנים ליגה רשמית של רוכבי הall mountain – שהם היום אולי הקבוצה הגדולה ביותר של רוכבים שיש.

התחרות הראשונה בסידרה תהיה ב30.10 ביער צרעה, הם מוסרים לי ש”אופי האירוע יהיה מאוד נינוח וישלב מוזיקה מהנה לקהל,מתחם התכנסות מפנק עם דוכני תצוגה ופעילות רכיבה לזאטוטים, תחרות רשמית על מסלול סופר מהנה,פודיום, פרסים, נקניקיות על האש ושתייה לכל הנרשמים מראש”. נשמע סבבה

אין צורך בהרשמה לאיגוד (בונוס גדול!), או בבדיקות וטרטורים פשוט היכנסו לאתר המפיקים והירשמו לתחרות באזור מאובטח בצורה פשוטה ונוחה (אתר המפיקים ודף הפייסבוק).

לסיום, טיזר:

אין כתבות קשורות

אחרי ביקור אצל ד”ר דניאל מתברר שהאבחנה שלי היתה די מדוייקת: יש לי שברי מאמץ בעצמות המסרק, וכדי לשלים את התמונה, דלקת בשני הגידים האמצעיים ברגל. המשמעות: כנראה שלושה שבועות של מנוחה מריצה (למזלי מותר אופניים) – ואז חזרה איטית ומתונה של שבועיים שלושה. בקיצור: הלך חוצה ארץ.

למרבית הפלא, החדשות לא מבאסות אותי לגמרי. אני עצוב, וחבל לי על חודשי האימונים הקשים שהיו, אבל אני כבר יודע שפציעות הן חלק מהחיים כשאתה ספורטאי אולטרה, וכשאתה לוקח את עצמך לקצה, הקצה מגיע אליך בהפוכה. כל עוד אני מנסה דברים חדשים וקשים יותר כל הזמן, ישנם מקרים שאני לא אצליח. לא נורא. אני מתגעגע לאופניים וכייף יהיה לחזור לרכיבות. מאוד.

מלבד זאת, הרבה מאוד מרוצים מעניינים שלא יכולתי לחשוב עליהם נפתחו פתאום בפוטנציה. אני מסתכל על הלוח המרשים וחושב מחדש מה כדאי לעשות, אם בכלל בא לי להתחייב, וכו. זה כיף!

בנתיים, אחרי רכיבת קומונה מזערית בבן שמן ורכיבת זריז וממש לא עצבני בשבת עם אילן ואמנון, במזג אויר מדהים של תחילת חורף ושילוב יפיפה של XC וסינגלים, אני יכול להגיד שממש קשה לי להוריד את החיוך מהפנים. באמת שזה היה חסר לי.

אין כתבות קשורות

אופיר בפיוט מיוחד אחרי המפגש אופניים-ריצה שלנו אתמול.. בחום הרב:

הוא צלצל: אני באתר שלך בין 18 ל- 20. תצטרף?
מגניב, עניתי. אבדוק עם ה – .
בדקתי. ה- ה- שחררה.
רוצה להודיע. הוא לא עונה. לא עונה לסמסים.
כבר התלבשתי. מה לעשות?
יוצא לבד.
מטפס ליובל.
רואה משהו / מישהו שנראה מוכר. זה הוא.
הוא לא רוכב. הוא רץ.
מהר הוא רץ (לא יחף…)
עושים סינגלים בעליה ובירידה.
אותו קצב כל הזמן. לא משנה מה יש בדרך..
יורדים מצד אחד, מטפסים לצד שני בשבלול.
אותו קצב. הוא רץ אני רוכב.
הגענו למעלה, נכנסים לסינגל של החירבה.
אותו קצב גם בקיר שלפני החירבה.
הוא קצת לפני.
עובר את החירבה ורואה קבוצת גברים שמנמנים.
כולם עם מצלמות.
מצלמות גדולות מאד. עם זום מרשים.
כולם מצלמים את הקיר המערבי של החירבה.
הם לא מצלמים את הקיר.
הם מצלמים את דוגמנית העירום שצמודה אליו.
מאמה מייה… היא לבושה "רק" בבגדי חווה.
נתוניה מרנינים ביותר.
ואני תמיד חשבתי שעופרים יש רק בספורי במבי…
מתמתחת בזויות מפעימות מאד.
מקצוענית. ויפה. מאד.
והוא?
עדיין באותו קצב.
ואני? אני מאיט.
כבר לא באותו הקצב.
והיא?
עדיין זזה. בקצב משלה.
והם?
והם מצלמים. תקריבים. בקצב שלהם.
מה קורה פה?
הרי זאת לא חזירת הבר המוכרת.
זאת חיה אחרת לגמרי…
אני שם לב שאין בנות שמצלמות.
רק בנים. שמנמנים.
צילום אומנותי.
אני חושב, איך זה שכל האמנים דומים???
עובר את הנקודה שבה רכיבה עם ראש מסובב פירושו סכנת התנגשות בסלעים.
בטיחות זה מאד חשוב אבל…
אני הרי אוהב צילום. אוהב גם טבע …
אולי אחזור?
לא. אני אולי שמנמן אבל לא אמן.
חבל.
נגזר עלי להסתפק בחזירת הבר..
והוא?
הוא כבר נעלם.
אני מגביר מהירות רק כדי לוודא שהוא לא פיספס…
מגיע אליו.
לא. הוא לא פיספס.
אבל שמר על הקצב.
מקצוען. לא נותן לדברים לא חשובים לקלקל את תוכנית האימון.
אני לא מקצוען.
יורדים בחזרה את השבלול.
משם לחרש ולאוטו.
לפני שנפרדים אנו מסכימים שחורשים זה אחלה מקום לרכיבות.
גם לאומנות.
אני ממשיך הביתה.
לא שוכח להודות לאשתי על שלא מנעה ממני קצת תרבות ואמנות.
נראה לי שגם אני אקנה מצלמה עם זום גדול.
אולי אהיה אמן?

אין כתבות קשורות

בכל מיני רכי-וידיאו תמיד רואים אותנו רוכבים בסינגלים, אף פעם לא נופלים אף פעם לא מפספסים. בכרמי יוסף, המקום שהתחיל את עידן הרכיבות הטכניות (אי שם ב2002), הבולמים שהגיעו ל100 מילימטר (!) וטכנולוגיות שונות ומשונות (כמו הבלייר הראשונים), אין בעיה לצלם אנשים מאבדים את זה, במיוחד ברכיבת סינגל ספיד כשכל השטח טחון היטב לקראת הקיץ.. אז הנה הצד השני של רכיבות טכניות – נפילות..

אין כתבות קשורות

לרכיבות סינגל ספיד, במיוחד במקומות כמו הר חורשן, אי אפשר לקרא רכיבות שקטות או רגועות – זה פשוט לא מסתדר יחד עם העליות המטורפות, אפילו בימים בוציים וחורפיים כמו היום, כשDj מוקי הוביל את אילן, פורטו ואותי ברחבי השטח המוכר לו ככף ידו, בין קטעים בוציים כאלו ואחרים כמעט בלי שנתקע בעצמנו. חוויה. רכיבות סינגל ספיד בחורשן הן תמיד סוערות, גם כשמזג האויר שקט ואביבי.

ובכל זאת, ביום כזה, כשהשרירים בארבע ראשי שלי כואבים אחרי שבוע שהתחלתי לחזור לריצות ארוכות (סה"כ 80 ק"מ השבוע, אבל אתמול רצתי 40-45 בבוקר ועוד עשיריה קלה בערב), הרכיבה היתה מעין שקט בשבילי – קשה על הלב ריאה, קשה על השריר – אבל בלי אימפקט, בלי המכות בלי הרחמים על הגוף – רכיבה שמשאירה אותי עייף, אבל לא כואב ונוקשה.

אני לא אפליג בנפלאות הקרוס טרינינג, כי זה לא פוסט על כושר. אבל על החורשן, על הירוק והכחול, על איילות בבוקר ועל רכיבות בקור עם החבורה – על זה אני יכול לספר נפלאות ומופלאות. אפילו שהיום לא היו סינגלים, אפילו שבצורה בלתי מובנת מוקי הצליח לארגן מסלול שהרגיש כאילו היו בו הרבה ירידות וקצת עליות – ובלי שהוא ידע הוא אירגן לי את הרכיבה המושלמת.

(התמונה, דרך אגב, היא משימשית דווקא, אבל בכל זאת יפה )

וזו המפה של הסיבוב המלא:

Related posts:

1. שש בש רכיבה

אין כתבות קשורות

חשבתם שמרתון טבריה יהיה מספיק? לא ממש נראה לי.

בחודש הבא יש אתגר חדש ומהפכני מאת קומונת אפיק – אתגר 6 הפארקים. מתוך ההודעה:

"מסלול שיתחיל מאיזור בן שמן ימשיך לקנדה ומשם דרך יערות אשתאול יתחבר לאחד האיזורים היפים בארץ בעונה זו – עדולם.
לא, זה לא נגמר פה …… מעדולם זה ימשיך דרך פארק בריטניה ומערות לוזית לסינגל חרובית (המורחב) שממנו נחזור לבן שמן.
המסלול משופע בתחנות תידלוק וכן קרוב לכבישים ראשיים מה שהופך את הרכיבה לנוחה יותר פיזית ונפשית (Yea Right)"

אז אחרי הרבה אתגרי ריצה הגיע הזמן לאתגר אופניים. מכיוון שהתאריך עצמו לא סגור ולא ברור לי מה יהיה עם האולטרה 100 ק"מ שאמור להיות באותה תקופה, אני אצטרף ביום שני למשלחת הבדיקה.. יהיה דיסקו.. מובטח.

Related posts:

1. 29" נגד 26".. כמה מחשבות

בסתיו 2010 יעלה לאויר המירוץ האתגרי הראשון בישראל. בנתיים, הוזמנו 6 קבוצות של 4 אנשים בכל קבוצה לפיילוט מיוחד שיערך בשבוע הבא באיזור סודי בצפון.. ואני אייצג את הקומונה, הבלוג, ואת איילות בתחרות הזו כחלק מקבוצת איילות. לא, אין לנו שם עדיין, אבל יהיה איתי שם ראובן מילמן, קרן מרץ ואסף לב. את ראובן אני מכיר כמובן, את קרן פגשתי פעמיים שלוש ואת אסף כלל לא..

מהו מרוץ אתגרי? מרוץ של 24 שעות (לפחות) הנערך בין צוותים (התקנון קובע מרחק מקסימלי של 50 מ') שיצטרכו לנווט לאורך מסלול שאינו ידוע מראש תוך כדי "מעבר" במספר ענפי ספורט: ריצה, אופני שטח, קייאקים, ועוד כמה דברים לא ידועים. לפעמים יש סנפלינג, לפעמים שחייה.. עוד מעט אוכל לספר מה היה לנו.. אם אשרוד עד אז.

הפיילוט כמובן יהיה שונה במקצת מהמירוץ האמיתי, אין תחרות ואין קטגוריות, וכנראה שכל המירוץ יהיה 24 שעות (ולא פחות או יותר כמו במירוץ אמיתי עם יותר קבוצות). ההזנקה תהיה ביום חמישי הבא ב9 בבוקר, ותסתיים ביום שישי באותה השעה בערך.

לא יודע בדיוק מה אני מרגיש לפני התחרות. זה יהיה אתגרי בבירור – הכושר, התזונה חוסר השינה, הקייקאים והתחרות בלילה, הכל יהיה חדש ומענין. התזמון (בקיץ ולפני הריצה של ישראל) לא הכי אידיאלי בשבילי, אבל נו שווין.. זו הזדמנות חד פעמית..

Related posts:

1. מרוץ קולומביה האתגרי (פיילוט) 2009 – היום – חלק 2

בקומונת הסינגל ספיד נושבות רוחות. לא בהכרח רוחות רעות, אבל יש סימני שינוי קלים. חיי הקומונה הקהילתים אינם פשוטים, וכמנהלים וכמשתתפים אנחנו צריכים כל הזמן להסתכל ולהבין מה קורה, מה משתנה, ואיך אפשר לשמור על רוח הקומונה.

אז מה קורה בזמן האחרון, ומה קרה?

הקומונה התרחבה וגדלה, אין ספק. אנשים שהיו הבסיס לקהילה הזו מופיעים פחות, גם באינטרנט וגם ברכיבות, בין עם שהתעייפו מהרוח של המשהו החדש והמגניב ומתרכזים היום יותר פשוט בלרכוב, בין אם התעייפו קצת מסינגל ספיד, ובין אם שלא מוצאים עצמם בתוך הקבוצה הגדולה יותר. זהו אחד האתגרים הקשים ביותר של קהילה – מה קורה למי שהרים אותה כשהיא גדלה דווקא, כשהיא מצליחה.

אפקט שני של גדילת הקומונה שאותו אנחנו רואים זמן רב הוא הרצון של גופים מסחריים לפרסם. תמיד היינו נגד, אבל לאט לאט הגופים המפרסמים מצאו שיטות חדשות וטובות יותר להכנס פנימה – דרך חברים, דרך אנשים "פחות זהירים" שחושבים שזה "רק פוסט בשביל הכיף" או פירגון. את החברים אנחנו אוהבים, הגופים המסחריים יודעם, ובהם נעשה הכל שלא לפגוע, ואז פוסטים מסחריים חודרים פנימה. זהו הפסד שלנו בכל מצב. אם אנחנו לא עושים כלום אנחנו פוגעים בקומונה ומאפשרים פרסום, אם אנחנו עושים משהו אנחנו פוגעים ברוח הקומונה החברית.

ומה עוד קרה? אייל, המנהל את הקומונה מראשיתה, החליט לפתע לפרוש. לא שמשהו השתנה – לא הסכמנו להודעת הפרישה, כי אנחנו אוהבים אותו יותר מדי אבל יש לזה אפקט.

אז מה היה לנו? קומונה שגדלה, גרעין שמאבד את עצמו, ומנהל שחושב לפרוש, ובין אם עשה את זה או לא, הוא הודיע על זה. רוחות נושבות בקומונה.

אני מסתכל על פורום ביקורת מסעדות שמתבסס על מסעדות וביקורים בהן, פופלרי בטירוף ומלא, פשוט מלא, בנסיונות מסחריים לפרסום. בכניסה לפורום יש הודעה חד משמעית באדום: "פורום זה אינו מיועד לפרסום מסעדות, שירותי מזון וכו'. פרסום יותר בלוח המודעות בלבד, הודעות על גבי הפורום יימחקו לאלתר.

אין כתבות קשורות

אז על מה אני חושב כשאני מתכנן נסיעה כזו, אחרי כל כך הרבה זמן בלי חופש?

על וויסקי? על נופים? אה. קצת. חייב להודות.

על המנוחה? על החופש? אה. קצת יותר, חייב להודות.

על האופניים שלי? אממ. קצת יותר.. קצת יותר.

על ריצות? טוב נו. ברור.

על איפה, ואיך, על מזג האויר, ומתי, ואיך לשלב ריצה ואופניים וויסקי ומנוחה, ספר ומחשבים, קריאה והנאה. אנשים ולבד. על טיול, על חופשה.

ביום שישי אני טס לסקוטלנד. נוחת, ועד כאן זה מתוכנן (מקווה שזה גם יצליח..). מכאן והלאה..

אין כתבות קשורות